מבחן הפח"ם נועד לגלות נוכחות מידע מסגיר אצל הנבדק מתוך הדפוס השונה של התגובה האוטונומית שהוא מפיק כשמוצגים לפניו גירויים שאמורים להיות רלבנטיים לעבירה הנחקרת וגירויים שחסרים את אותה רלבנטיות ומוגדרים לפיכך כגירויים נייטרליים או מסיחים. העובדות או פרטי החקירה מוצגים לנבדק במעין מסדר זיהוי, כאשר הפרט המסגיר מוצג בתוך קבוצה של מסיחים, ומבחינתו של נבדק שאינו מודע למידע המרשיע, המסיחים סבירים באותה מידה כמו הפרט המסגיר. הנבדק נשאל לגבי כל
אחד מהפרטים אם ידוע לו שהפרט קשור באירוע הפלילי. התגובות הפיזיולוגיות המתלוות לתשובתו השלילית נרשמות בתרשים הבדיקה, וההנחה היא, שנבדק אשם יפיק תגובות בולטות ועקביות להצגת הפרט אותו הוא מזהה כפרט המשמעותי לאירוע הנחקר. עובדה זו תוביל למסקנה שהנבדק מודע לאותו מידע מוכמן. נבדק חף, שאינו מודע לפרט המזהה, אינו צפוי להגיב להצגת אותו פרט בצורה שונה מאשר יגיב ליתר הפרטים, משום שכולם חסרי משמעות לגביו. תגובה לפרט הרלבנטי שאיננה בולטת בעוצמתה או שאיננה עקבית, תוביל למסקנה שהנבדק איננו מודע למידע הרלבנטי.
לשיטת הפח"ם יתרון על שיטת שאלות הביקורת. היתרון הבולט של שיטת הפח"ם הוא באי הפללת נבדקים חפים. ממצא זה חוזר על ממצאים דומים שנמצאו בשני מחקרי שדה בהיקף גדול . (שנערך על ידי ד"ר איתן אלעד). הדבר מוביל לקביעה שכל אימת שמתקבל ממצא מזהה עבור הנבדק בשיטת הפח"ם ראוי שתינתן תוצאה של דובר שקר וזאת בהתעלם מהתוצאה שלו בשיטת שאלות הביקורת. תוצאה מאוחדת של דובר שקר ראוי שתינתן גם במידה ותוצאת הבדיקה בשיטת שאלות הביקורת היא של דובר שקר ללא סתירה בפח"ם (אין ממצא(.
תוצאה של אין ממצא תינתן:
א. כאשר התוצאה בשתי השיטות היא של אין ממצא.
ב. כאשר בשיטת הפח"ם נקבע שהנבדק איננו מזהה את הפרט הרלבנטי ובשיטת שאלות
הביקורת נקבע שהנבדק דובר שקר.
תוצאה של דובר אמת תינתן :
תוצאה של דובר אמת תינתן כל אימת שנמצא שהנבדק דובר אמת (או שאינו מזהה את המידע הרלבנטי) שיטה אחת, ולא התגלתה סתירה בתוצאת השיטה האחרת (ניתן ממצא של דובר אמת או שלא ניתן מצא(. צירוף מבחן הפח"ם משפר באופן מובהק את רמת האבחון של שיטת שאלות הביקורת.
מבחן הפח"ם חופשי כמעט לחלוטין מטעות של אבחון נבדק חף כמזהה את המידע הרלבנטי. בשבעה תוך שרה מחקרים לא התגלתה ולו טעות אחת של אבחון נבדק חף כמחזיק במידע המסגיר. המסקנה היא שיטת הפח"ם מגינה על הנבדק החף מפני טעות. הגנה זו מותנית בכך שיש מספיק סדרות טובות כדי לנטרל ניחוש מקרי של נבדק חף. סדרה טובה הוגדרה כסדרה בה הנבדק החף לא יוכל לזהות את הפרט המסגיר מעבר לרמה מקרית הנקבעת על פי מספר הסדרות ומספר הפרטים בכל סדרה. במידה ושיטת הפח"ם עומדת בתנאים אלה ניתן לשלוט בהסתברות הטעויות הנוגעות בנבדקים חפים. כך למשל, להצגה של סדרת פח"ם אחת עם חמש חלופות יש הסתברות של 1:5 להפיק זיהוי מוטעה.
אמצעי להפחתת הסתברויות של טעות:
כאשר מוצגות שתי סדרות פוחתת הסתברות הטעות ל 1:52 ניתן להמשיך ולהפחית את הסתברות הטעות על ידי הוספה פשוטה של סדרות פח"ם או על ידי הגדלת מספר החלופות בכל סדרה. רצוי להשתמש לפחות בארבע סדרות. להפחתת הסתברות הטעות עבור נבדקים חפים יש מחיר בדמות הגדלת הסתברות הטעות של ניקוי נבדק אשם מאשמה והיחס האופטימלי בין שני סוגי הטעויות חייב להיקבע על פי מטרת המבחן וההקשר החברתי של השימוש בו. מבחן פח"ם טוב צריך לאתר לפחות 80% מהנבדקים האשמים.
| 