סירוב או הסכמה להיבדק בדיקת פוליגרף

בדיקת פוליגרף נפקות משפטית ?

נושא הפוליגרף וקבילותו בדין הפלילי נדונו במספר בתי משפט. בבית המשפט העליון נדון הנושא לראשונה ב 1970 בעניין ערעורו של דוד כהן על הרשעתו בערכאות קודמות (ע"פ 36/70). טענתו של כהן הייתה שבית משפט השלום הציע לו לבצעה בדיקת פוליגרף וסירובו עלול היה להשפיע על החלטת בית המשפט. בית המשפט העליון קיבל את הערעור וזיכה את האיש. בנימוקים לפסק הדין טוען השופט ברנזון כי בדיקת פוליגרף לא זכתה להכרה כאמצעי בטוח ומדויק לגילוי האמת ולכן סירובו של אדם להיבדק יכולה לנבוע לא מתוך חשש שאשמתו תתגלה בבדיקה אלא מחשש הפוך שהבדיקה תציג כשקר את מה שהוא למעשה אמת לאמיתה. גם הנכונות להיבדק עלולה להתפרש שלא כהלכה שכן הסכמה כזו עלולה ליצור את הרושם שההסכמה ניתנה מתוך תחושה של חפות כשלמעשה אין האיש חושש מתוצאות הבדיקה גם אם תהינה שליליות שכן אין בהם כדי לשמש ראיה במשפט מפאת חוסר הודאות שבהן. לבסוף קובע השופט ברנזון שמאחר ומוסכם שלא קיימת חובה חוקית לביצוע בדיקת פוליגרף אין גם להסיק מסקנה לרעת נאשם מסירובו לעבור בדיקה שכזו ומוטב שלא להביא עדויות על כך. בית המשפט העליון רואה בחומרה מיוחדת את הצעתו של בית משפט השלום לנאשם להיחקר במכשיר פוליגרף שכן היה בה כדי להראות שבלי הבדיקה לא היה בית המשפט בטוח באשמת הנאשם. לפיכך סירובו של הנאשם לעבור את הבדיקה עלול היה להשפיע על פסק הדין.

אי קבלת בדיקת פוליגרף

קביעת בית המשפט העליון בעניין כהן משמשת בסיס לאי קבלת ממצאי פוליגרף כראיה במשפטים פליליים. כך למשל בית המשפט המחוזי בנצרת (ת.פ. 164/78) סירב לקבל כראיה תוצאות בדיקת פוליגרף שהסנגור ביקש להגיש. השופט ת. אור דחה את בקשת ההגנה בהסתמך על פסק דין כהן ועל פי סעיף 53 לפקודת הראיות (נוסח חדש). השופט טען עוד שעל פי עדויות מומחים שהובאו לפניו לא שוכנע כי בדיקת פוליגרף היא כלי עזר מהימן שניתן לסמוך עליו. בית המשפט העליון נדרש לנושא פעם נוספת בשבתו כבית משפט לערעורים (ע"פ 493/82). מדובר בערעור על החלטת בית המשפט המחוזי להרשיע את המערער שהוא אסיר שנדון על רצח אסיר אחר בבית הכלא. הראיות עליהן התבססה ההרשעה היו נסיבתיות ביסודן וכללו את חולצתו של המערער המגואלת בדם של הנרצח, עדויות שני עדי מדינה שהעידו ששמעו מפי המערער דברים הכרוכים באותו מעשה והשקרים והסתירות בדברי המערער. לעזרתו הביא המערער את תוצאות בדיקת פוליגרף שעבר ולפיה דיבר אמת בהכחישו כי הוא זה שדקר את הנרצח. בשלוש שאלות אחרות שנשאל הנבדק בקשר עם הרצח הוא נמצא משקר. תוצאות הפוליגרף היו מסויגות משום היותו של המערער נרקומן. טענת המערער הייתה שיש לאמץ את תוצאות הבדיקה או לפחות, לראות בעצם הנכונות שלו להיבדק ראיה המעידה על חפותו. בית המשפט דחה את הטענה בקביעה פסקנית שתוצאות בדיקת פוליגרף אינן יכולות לשמש ראיה והוא הדין בסירובו או בנכונותו של נאשם להיבדק. עוד מוסיף בית המשפט שודאי שאין בתוצאות בדיקת פוליגרף כדי להטות את כף הראיות שבית המשפט החליט לסמוך עליהם את ידיו.