דיני הראיות הם קובץ של ההוראות הקובעות כיצד מוכיחים עובדות בבית המשפט. רק נקודה עובדתית היא נושא להבאת ראיות. קביעת העובדות היא ענינו של בית המשפט המקורי, אשר רואה ושומע את העדים ומתרשם מהם בדרך בלתי אמצעית.
עובדה היא כל דבר שאדם קולט באמצעות אחד מחמשת חושיו, וכן "דבר שבהכרה ובמצבו הנפשי של אדם. "...the state of a man’s mind is as much a fact as the state of his digestion"
"ראיה" פירושה- אמצעי הוכחה. "הוכחה" פירושה – שכנוע בית המשפט בשאלה עובדתית. "ראיה שיפוטית" היא כל חומר שבית המשפט יקבל כהוכחה של העובדות השנויות במחלוקת. אחד מאמצעי ההוכחה העיקריים של עובדות השנויות במחלוקת הוא העד. הקבילות של חומר ראיה, היא שאלה מרכזית של דיני הראיות בשיטת משפטינו. משעברה הראיה את מבחן הקבילות,- שהוא מעין "כרטיס כניסה" לתיק המשפטי – השאלות הבאות הן, האם הראיה מהימנה בעיני בית המשפט, מה מידת המשקל שבית המשפט מוכן לייחס לה, והאם היא מספיקה מבחינה כמותית.( כגון, עדותו היחידה של שותף לעבירה הזקוקה לסיוע.)
בדרך כלל נכון לומר, כי אותם דיני הראיות חלים במשפטים אזרחיים ובמשפטים פליליים, אך במשפטים פליליים נוהגים להקפיד יותר על הכללים.
| 